קיימים כמה שימושים לחומרי הדברה, חקלאיים, וטרינריים ותברואיים. הסמכות לאישור חומר הדברה מתחלקת בין כמה גופים, ביניהם משרדי החקלאות, הבריאות והגנת הסביבה . הסמכות הממונה בנוגע למדבירים הינה המשרד להגנת הסביבה.
לכל חומר הדברה קיימת תווית המפרטת את רכיבי התרכובת ( פורמולציה ) , סוג התרכובת , חרקי המטרה, אופן השימוש, ריכוז החומר בעת השימוש, אמצעי בטיחות ומגבלות השימוש ולאחריו מספר אצווה, תאריך תפוגת הרישוי.
התווית מחייבת את המשתמש ואינה המלצה, אלא דרישת החוק. אי ביצוע העבודה על פי דרישת התווית, עשוי לפגוע במשתמש, בסביבה, בבני אדם ובבעלי חיים.
בעולם קיימות מספר משפחות של חומרי הדברה, חלקן בשימוש, חלקן הוצאו משימוש וחלקן מותרות לשימוש תחת הגבלות מסוימות.
7 משפחות אלו תפורטנה על פי רמת רעילותן מהגבוהה לנמוכה:
1.
פחמימנים כלוריים- משפחה זו היתה נפוצה מאוד ממלחמת העולם השנייה ועד תחילת שנות ה- 70 של המאה ה- 20 החומרים הכלולים במשפחה זו היו יעילים ביותר כנגד חרקים, ע"י קטילה בלתי בררנית. יישומם התבצע ע"י ריסוס מהאוויר ובאופן ידני .
רעילות החומר גבוהה מאוד. 5 LDהחומר פוגע במערכת העצבים המרכזית ומצטבר ברקמות השומן של הגוף ואינו מתפרק. עשויים להופיע סימנים של הרעלה כרונית בשל הצטברות מנות קטנות של חומר כתוצאה מחשיפה ישירה, או אכילת מזון שטופל בפחמימן כלורי.
כיום אסור חומר זה לשימוש מלבד מקרים מיוחדים באישור חריג של המשרד להגנת הסביבה, לטיפול בזבובי חול בלבד.
2.
קרבמטים- משפחה של חומרים בעלי רעילות גבוהה למשתמש ולסביבה . משפחה זו )בדומה לזרחנים האורגניים( משפיעה על מערכת העצבים . החומר נקשר לאנזים "כולין אסטרז", שתפקידו לשחרר את השריר בעת כיווץ, באמצעות היקשרות ל"אצטיל כולין". קשירתו של החומר לכולין אסטרז מונעת את שחרור הכיווץ, יוצרת ריגוש יתר של השריר ובסופו של דבר למוות.
אירוע זה בא לידי ביטוי ברעידות, הזעת יתר, אישונים מורחבים ואיבוד שליטה על סוגרים. משפחה זו עדיין מותרת לשימוש בישראל במספר פורמולציות. חומרים אלו נפוצים בתכשירים המיועדים לקהל הרחב ולשימושים וטרינריים.
3.
זרחנים אורגניים- משפחת חומרים חדשה יחסית )מתחילת שנות ה-70 שיצרה שינוי טוטאלי בעולם התברואי והחקלאי עקב יציאתו לשימוש של
החומר הראשון- הדיאזינון. במשך הזמן שוכלל החומר ונגזרו ממנו חומרים פעילים נוספים- כלורופירפוס ודיכלורובוס, שהיו בעלי יכולות חדירה גבוהות.
משפחה זו הוצאה משימוש בארצות המפותחות לפני מספר שנים ובישראל לפני כשנתיים, עקב פסילתו ע"י הEPA. משום שהוכח בוודאות כי חומרים אלו מוטנטים וקרצינוגניים. השפעתו של חומר זה על הגוף החי זהה להשפעת משפחת הקרבמטים.
4.
פרטרואידים- קבוצת חומרים חדשה יחסית המבוססת על העתקת החומר הצמחי פירתרום )המופק מפרחי חרצית( באופן מלאכותי.
משפחה זו מותרת לשימוש תברואי נרחב, רעילותה נמוכה יחסית למשתמש ולסביבה. השפעתו של חומר זה על הגוף ביצירת גירוי עצבי קבוע היוצר
חוסר יכולת בשליטה ובתיאום פעולות עצביות, עד לחוסר שליטה ומוות. במהלך השנים הופקו גרסאות חדישות של החומר הראשוני )פרמטרין).
.5 לאחרונה הוצגו שתי קבוצות נוספות של חומרי הדברה,
האימידקפלוריד והפיפרוניל (IMIDACLOPRID);(FIPRONIL) .
האימידקפלוריד משפיע על מערכת העצבים, אופן הפעולה של חומר זה הינו פגיעה במערכת העצבית הסינפטית. הפגיעה נגרמת על ידי מניעת פעולתו
של נויורוטראנסמיטור )מעבר עצבי( ששמו אציטיל כולין. במצב נורמלי השפעתו על המעבר העצבי קצרה, כאשר האימידקפלוריד )בשל המבנה הכימי שלו(, נקשר לאצטיל כולין וגורם למצב שבוא הגירוי העצבי הקצר של האצטיל כולין נמשך ) בניגוד למצב הטבעי של גירוי קצר(, נוצר במערכת העצבים ריגוש עצבי לא תקין )כמו בזרחנים אורגניים, קרבמטים ופרטרואידים(. ריגוש יתר זה במערכת העצבים יגרום לחוסר שליטה על מערכת העצבים, זעזוע, רעד ולבסוף למוות.
פיפרוניל משפיע על מערכת העצבים. אופן הפעולה דומה לחומרים כדוגמת כלורודן )פחממן כלורי שהיה בשימוש נרחב בשנות השישים והשבעים(. גם
חומר זה, בדומה לאבמקטין, פוגע באקסון שהינו סיב עצבי במעבר העצבי התקין. גם כאן נוצר ריגוש עצבי עודף אשר יתבטא כרעידה בגוף החרק,
חוסר תקינות במעבר העצבי התקין ולבסוף למותו של החרק.
.6
אבמקטינים- קבוצת כימית נוספת ויחסית חדשה של חומרי הדברה הם האבמקטינים (AVERMECTINS) . קבוצה זו מופקת על ידי הפרדה
והפקת חומרים מסוימים מפטרייה. גם חומרים אלו משפיעים על מערכת העצבים, אופן הפעולה בחומר זה הינו פגיעה בסיב העצב ששמו אקסון.
החומר נקשר לפרוטאין גאמה הנמצא בסיב העצב ואחראי למעבר של מספר פעולות עצביות. האבמקטין חוסם את המעבר העצבי התקין וגורם
ריגוש יתר עצבי המתבטא כרעידה בגוף החרק. חוסר תקינות עצבי זה יגרום לבסוף למותו של החרק
7. .
IGR - מג"ח - מעקב גידול חרקים - חומרים אלו פועלים על מערכת ההורמונים האנדוקרינית של החרק, הינם ספציפיים, בעלי רעילות נמוכה
ליונקים ואינם יוצרים הפרעה מתמשכת לסביבה. חומרים אילו אינם מהירי פעולה וגורמים למוות איטי . רוב חומרי ה- IGR שנרשמו לשימוש תברואי הינם מסוג צעיר לנצח, הם פוגעים בהורמון הגדילה המיוצר במוח החרק.
כאשר קיימת כמות מספיקה של IGR בגוף החרק, הורמון הנעורים מפסיק לאותת על הצורך לעבור לשלב הבוגר, משבש את פעולת הורמון הנעורים ומנציח את החרק בשלב הצעיר, כך שאינו מצליח לעבור לשלב הבוגר. חשוב מכל- החרק לא מצליח להתרבות שכן התרבות מתקיימת בשלב הבוגר.
חומרי הדברה הפוגעים במנגנון יצור הקוטיקולה ידועים בשם מעכבי כיטין ושייכים למשפחת IGR . חומרים אלו נמצאים בשימוש נרחב בטיפול
בפרעושים, במיוחד בתעשיית הווטרינריה ובשימוש בפיתיונות לטרמיטים. חומרים אלו מונעים את יצור הכיטין שהוא מרכיב חשוב בשלד החיצוני
של החרק. חרקים שנפגעו מחומר מעכב כיטין אינם מסוגלים לייצר קוטיקולה חדשה ונפגעת יכולתם לעבור לשלב הבא בגלגולם.